היום השביעי באתגר החמלה של טארה בראך
איכשהו הנחתי שזה יגיע – שיגיע הרגע שהאתגר יהווה אכן אתגר מאתגר אישי עבורי והנה הגיע.
בחיים פעמים רבות אנחנו במקום מאתגר ותקוע כאשר אנחנו בקונפליקט עם מישהו.
ביום השביעי טארה משוחחת על סליחה וחמלה למישהו שפגע והכאיב לנו, מישהו שאנחנו מאשימים אותו שהוא לא התנהג בסדר כלפינו ומאתגרת אותנו לתרגל חמלה וסליחה כלפי אותו אדם וגם לשוחח איתו. האתגר הוא לעזור לנו לשחרר את ההאשמה ולטפח אמפטיה כדי להתקדם לקראת פתרון ויישוב הקונפליקט קודם כל במיינד שלנו ואז גם לנסות ולשוחח עם אותו אדם. היא מדגישה וזה חשוב, שאין הכוונה למישהו שגרם לנו לטראומה אלא למישהו שהכאיב, העליב או פגע בנו ושאנחנו מרגישים וחושבים שאותו אדם לא היה בסדר. מישהו שמתאים לנו לתרגל איתו במיינד ולשוחח איתו. כך שחשוב להיות גם חומלים כלפי עצמינו בבחירה.
היא נתנה דוגמה שבה אנחנו מטיילים ורואים כלב שנראה מאוד נחמד. כשאנחנו מתקרבים הכלב מתחיל לאיים ולנהום ואנחנו נבהלים ממנו, אך כשמתקרבים עוד יותר, רואים שהרגל של הכלב נתפסה במשהו ושהיא נראית שבורה. זו המטפורה. שמי שנראה לנו מפחיד ומאיים – גם הוא, כמונו, אנושי וגם לו יש את הרגשות והמחשבות שלו, את ההתניות והתנאים ואת הכאב והחסך שלו.
כאשר אנחנו בקונפליקט בעצם מה שקורה זה שהצרכים שלנו לא מקבלים מענה, צרכים של הבנה, של קבלה, של בטחון ועוד. הכאב שבבסיס הצרכים שלא נענים הם הטריגר לראקטיביות בן אנשים ובן קבוצות. כאשר אנחנו מצביעים על מישהו שהוא הטריגר, שהוא האשם, אנחנו בטרנס, המיינד שלנו מקובע, ואנחנו מתקבעים בכך שהאחר, זה שפגע בי, הוא זה שלא בסדר, הוא ה"רע" שיש את האביוזר ויש אותנו הקורבן. זהו טרנס, כי אנחנו מאבדים את התמונה הגדולה יותר של מי אנחנו, מי אני ומי האחר. הראקטיביות ממשיכה אם אנחנו מתקבעים בעמדה היותר מאשימה. מה צריך לעשות? פניית פרסה! כדי להתמקד גם בעצמנו ולא רק באחר, עם חמלה לעצמנו ולאחר ועם הבנה שכולנו בני אדם שתועים וטועים ושגם האחר, סביר להניח חש תחושת איום. הרגל שלי ו/או של האחר תפוסה. אנחנו במלכודת!
אהה! אז הצעתי לאותו אדם לשוחח וקבלתי תשובה חיובית!
I try to walk my talk and sometimes I succeed!
