אני אוהבת את עבודתה של קריסטין נף הנפלאה. ביום השלישי טארה ראיינה אותה על חייה ועבודתה.
קריסטין נף הינה אחת מהאנשים המובילים בעולם בתחום של חמלה עצמית. היא חברת סגל באוניברסיטת טקסס באוסטין בה היא מלמדת וחוקרת את התחום.
קריסטין סיפרה שהיא התחילה להתעמק בתחום החמלה כמה שנים לפני שבנה נולד ואובחן בגיל צעיר עם אוטיזם. התרגול של חמלה עזר לה בהשלמה עם קבלת האבחנה של בנה ובהתמודדות עם גידול ילד מיוחד ומקסים.
עבורה חמלה עצמית זו פעולה של התמודדות עם רגשות שליליים עם המון אהבה ואיכפתיות עצמית. היא שיתפה שחבריה הבודהיסטים קצת התרעמו על הבחירה שלה בכותרת של חמלה עצמית הכוללת את המילה "עצמי" ושיתכן שהיום היא היתה בוחרת בכותרת אחרת ברם הכל מתחיל בעצמי – ואם אין לי חמלה כלפי עצמי איך תהיה לי חמלה כלפי אחרים? זו שאלה לא פשוטה, כי אני מכירה אנשים רבים שטוענים שיש להם חמלה כלפי אנשים אחרים אבל לא באמת כלפי עצמם. מה דעתכם? איך זה אצלכם?
קריסטין מתרגלת חמלה עצמית לאורך עשרות שנים, ובכל זאת גם היא לפעמים מופעלת ושוכחת להיות חומלת ואכפתית כלפי עצמה! כל כך הרגיע אותי לשמוע אותה אומרת זאת. אנחנו מתרגלים ומקווים שהתרגול יהפוך גם לשגרת חיים ברם תמיד יש נפילות, לפחות לי יש! האמרה החומלת שלי לעצמי הינה שאני שמה לב שמשך הזמן בן נפילה לנפילה (בעוד מישורים בחיים ולא רק בתרגול החמלה) מתארך ושכל נפילה קצרה יותר וכואבת פחות.
קריסטין שיתפה שלה עוזר לומר לעצמה "כן, זה באמת קשה, זה באמת לא נעים, זה רגע של כאב, סבל, אי – נחת" ולשים ידיים על איזור הלב או על הבטן. המגע לדבריה מרגיע כי הגוף מרגיש גם כשהראש סקפטי. היא סיפרה על תוצאות מחקר שאוקסיטוצין מופרש בתרגול חמלה עצמית ושחמלה עצמית תומכת במיינדפולנס כי לאחר תרגול חמלה אנשים מרגישים יותר מוגנים ובטוחים. הניסיון שלי הינו שאכן תרגול מיינדפולנס ותומך ותורם לחמלה וחמלה תורמת לתרגול מיינדפולנס – יש כאן השפעה הדדית מטיבה ואני לא בטוחה שהמסלול הוא רק מסלול מחמלה למיינדפולנס. מה הניסיון שם עם עצמכם?
חלק מהשיחה נסוב על התנגדויות לתרגול חמלה או בכלל לחמלה עצמית – למשל אותם אנשים שמרגיעים את עצמם בכך שלאחרים קשה יותר אז מה אני בכלל מקטר/ת? באיזו זכות? זו עוד שאלה לא פשוטה. כן, יש אנשים עם התנגדויות, שמאתגר אותם לא רק להעניק לעצמם חמלה, אלא גם לקבל חמלה מאחרים. מבחינתם, פעמים רבות חמלה ורחמים מתערבבים. אני פוגשת זאת בעיקר עם אנשים שדפוס ההתקשרות שלהם הינו דפוס נמנע. אלו הם אנשים שהניסיון לימד אותם שרק הם, או ברב המקרים, רק הם יכולים לעזור לעצמם ושאי אפשר לסמוך על אחרים. זו למידה שמתרחשת ונצרבת בגוף-מיינד בשנים הראשונות לחיים וללא קשר משמעותי מטיב מאוד קשה לשנותה. (בבלוג שלי יש גם התייחסות לדפוסי התקשרות למעוניינים). היא גם התייחסה לכך שלפעמים, כאשר מדובר בטראומה, אכן הפעולה החומלת הינה להתרחק, לא להתעסק עם זה עכשיו, להתנתק, וזה בסדר גמור כאשר זה נעשה מתוך בחירה ולא כל הזמן מתוך הטייס האוטומטי. גם בקליניקה וכשלימדתי באוניברסיטה הדגשתי שלא תמיד נכון וצריך לפתוח הכל. יש זמן מתאים ויש זמן לא מתאים ובטיפול שאמור להיות קצר מועד, על המטפלים להתנהל אחרת מאשר כאשר הטיפול הינו אינטנסיבי וארוך יותר.
שאלה שעולה פעמים רבות הינה האם אפשר באמת ובתמים לחמול על אנשים שעשו מעשים איומים? קריסטין נף מצטטת את פול גילברט, אבי הטיפול מבוסס החמלה, באומרו שאם חלקיק השנייה מאוחר יותר, הזרע הבא היה פוגש את הביצית, ואם היינו גדלים אצל השכנים או הדודים, לא היינו מי שאנחנו, ולכן אנחנו לא אשמים במי שאנחנו וכן כמובן אחראים.
תרגול חמלה באופן כללי לפעמים עוזר, ולפעמים לא, זו לא תרופת פלא, אין כנראה תרופות פלא, אבל ככל שננסה ונתרגל קבלת חמלה מאחרים, חמלה עצמית והענקת חמלה לאחרים, כך יש סיכוי שכן נחוש הקלה ושהעולם שבו אנו חיים יהיה עולם ידידותי ומטיב יותר.
החמלה כוללת בתוכה את השאיפה לשינוי – שיהיה אחרת. במיינדפולנס אנחנו כאן ועכשו, בחמלה יש שאיפה, יש רצון לשינוי מהמצוי לרצוי, מיותר אי – נחת ליותר נחת. לכאורה זו סתירה? אולי? ואולי לא? היפה הוא שאנחנו מזהים (ולא מזדהים) עם מה שקיים כרגע ומקבלים אותו ויחד עם זאת גם מנסים להקל על אי-הנחת של עצמנו ושל אחרים. אני אוהבת להשתמש במשפט היפה שמייחסים לויקטור פרנקל (בחלקה אכן כן ובחלקה כנראה שלא) ש"בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחת הצמיחה והחופש שלנו" ולהוסיף שלתוך המרחב הזה אני ממליצה להכניס את החמלה כדי לבחור את התגובה המטיבה ביותר לכלל המעורבים.
עוד נושא שקריסטין התייחסה אליו הוא החלק העז והחלק הרך של חמלה. החלק היותר רך, היותר YIN הוא אותו חלק שמזהה, מקבל, מחזיק, מכיל עם אהבה ואיכפתיות את הרגשות המאתגרים. החלק ה YANG או העז יותר הוא אותו חלק שבו המוטיבציה יוצרת גם פעולה ממשית בעולם. היא נתנה בתור דוגמה את תנועת ה ME-TOO והדגישה שיש צורך בשני החלקים – בנשי ובגברי גם בעולם החמלה וגם בעולם בכלל.
התרגול להיום - הינו תרגול נפלא שאני מאוד אוהבת. לכתוב מכתב מהאני העתידי שלי לאני בהווה בקשר לנושא שכעת מטריד את מנוחתי.... וטארה שיתפה בתרגול הגשם הנפלא שלה RAIN של לזהות, לקבל ולאפשר, לחקור ולטפח ולטפל בעצמנו. תרגול הגשם הינו תרגול שאני מאוד אוהבת להיעזר לעצמי, וגם בקליניקה, בקורסים ובסדנאות. זהו להיום – יצא ארוך.... מה אתם לוקחים מכל זה? מה משמעותי לכם?
