לשנות או לא לשנות?

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני נשאלת. הקשבתי כעת לשיחה של טארה בראך וג'ק קורנפילד והם סיכמו זאת כל כך יפה -

ג'ק הסביר שאכן ברב הפעמים אין שום בעיה לשנות תנוחה, לנוע, לזוז, אבל מה יקרה כאשר נעמוד מול מוצב שבו אי אפשר יהיה לעשות זאת?

טארה המשיכה והציעה חשיבה שמאד מוצאת חן בעיני. היא אמרה שאם היא רואה מישהו שמיד זז - היא מציעה לו להשתהות עוד כמה שניות, לבדוק איך זה לא מיד לשנות, ואם היא רואה מישהו, שלא משנה מה, יקשה על עצמו ולא יזוז, הרי שהיא תציע לו להיות חומל כלפי עצמו ולזוז.. כל כך נבון בעיני, לעבוד עם האוטומט - להכיר בו ולנסות להגמיש את עצמנו כדי שנוכל להיות בגם וגם.

וכמובן שהאי נוחות הגופנית היא גם רק מטאפורה לאי נוחות הפסיכולוגית.

ובכל זאת, עם מתרגלים יחסית חדשים, אני מציעה בשלבים הראשונים של התרגול כן לשנות מנח כי מספיק מאתגר להיות עם המיינד, הלב והגוף במקום אחד ב embodiment.

ומה אתם עושים?

Photo by cottonbro from Pexels